עדכונים שוטפים

ביומיים האחרונים כולנו כואבים, כועסים ומוטרדים. אירוע הירי, שגדע את חייו של הנער סלומון טקה ז”ל, קרע באכזריות את התפרים העדינים שאנו, כאנשי חינוך ופעילים חברתיים, מנסים לתפור מדי יום לאיחוי קרעים ישנים וחדשים.

לא כך תיכננו לציין את תחילת החופש הגדול. מוות מיותר שבמחי יד הרס משפחה שלמה, ופגע קשות בתחושה שהתקדמנו להיות חברה מכילה, מקבלת ושוויונית יותר, בה צבע העור לא מהווה עוד איום.

אנחנו מבינים את עומק הכאב שמתפרץ עכשיו בצמתים. ככה זה נראה כשהדרה, גזענות, עוני והזנחה הופכים לאיום ממשי על החיים של הילדים שלנו. הכאב הזה צריך לפעום בכל מי שהחברה הישראלית חשובה לו. הקריאה הזו צריכה להדהד בכל רחבי הארץ. כי המחיר של ההתעלמות הוא תמיד יקר מאוד.

אחת לכמה זמן אנחנו מקבלים תזכורת כואבת במיוחד לחובה שלנו כחברה לפעול לשינוי עמוק בתפיסות, בהנחות היסוד ובדרכי הפעולה. קבוצת נערים יוצאי אתיופיה בקרן הרחוב היא לא פצצה מתקתקת. היא קבוצה של נערים ישראלים. שיטור יתר הוא פצצה מתקתקת, שהייתה צריכה להיות מנוטרלת מזמן.

הקהילה האתיופית הייתה ועודנה קהילה ציונית, לא אלימה שהיא חלק בלתי נפרד מהמדינה הזו ומוסדותיה. אנחנו מתנגדים להפיכת המחאה למחאה אלימה הפוגעת בסדר הציבורי, בשוטרים ואזרחים מתוך הקהילה ומחוצה לה. אנו מגנים כל פגיעה מכוונת באנשים ורכוש. שריפת מכוניות וזריקת אבנים אינן משקפות את רוח הקהילה ופוגעות במאבק.

בשנים האחרונות אנחנו מתריעים שוב ושוב, שנדרש שינוי מהותי באופן שבו המערכת מתמודדת עם הדור השני, ישראלים ילידי הארץ ממוצא אתיופי. הדור הזה זקוק להזדמנויות שוות , ליחס הוגן מהמשטרה, לנגישות להשכלה גבוהה, לייצוג הולם. החלטות ממשלה בנושא התקבלו שוב ושוב בשנים האחרונות. אבל הן לא מתממשות.

התרעומת הציבורית על אי הנוחות מובנת, אבל הקהילה נלחמת על חייה ועל חיי ילדיה ויש הממשיכים להסיט את המבט. לכולנו יש תפקיד מכריע בכיוון שיתפוס המאבק הזה. החוסן של החברה כולה תלוי ביכולת לקרב ולא להדיר, להצמיח ולא לאיים. לטפח ולא להזניח.

זה המסר שצריך לעבור בקרב מקבלי ההחלטות אבל גם אצל כולנו בלבבות.

על החתום :
יו”ר העמותה האלוף (במיל) עמוס ידלין
חברי הועד המנהל
הנהלת עמותת פידל

All Rights Reserved © 2019
בניית אתרים: בלודוט סטודיו. מיתוג. פרסום. דיגיטל.